לאחרונה עלו לרשת שלוש כתבות מעוררות עניין בנושא התפתחות השפה.
מצטטת מהכתבה הראשונה, מילה של ילד: מדוע חשוב שהילד ידבר עד גיל שנתיים? (מעריב, מגזין להיות הורים, 29.9.12) : "הילד רק נולד, והסבתא כבר מציקה לכם על זה שהוא עדיין לא מדבר? מעצבן, אבל אל תפסלו את הדאגה שלה. הורים בכל העולם מוטרדים מסדרת מחקרים שקובעים: עד גיל שנה וחצי תינוקות צריכים להגיד את המילה הראשונה שלהם." בכתבה מתייחסות לַנושא פרופ' אסתר דרומי, קלינאית תקשורת ומהחוקרות הבכירות בישראל בתחום הטיפול בבעיות תקשורת, שפה ודיבור בפעוטות ובילדים צעירים, מרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ומנהלת מקצועית של קליניקת "אקורד" וכן פרופ‘ נאן ברנשטיין-רטנר, מומחית בעלת שם עולמי לבעיות דיבור אצל ילדים וראש התוכנית ללימודי הפרעות בתקשורת, שפה ודיבור באוניברסיטת מרילנד. בין ההמלצות העולות בכתבה: איתור מוקדם ככל האפשר את מאחרי הדיבור, את אלו שנמצאים בקבוצת הסיכון, כדי לא לגרור את בעיותיהם לתקופה מאוחרת בחייהם.
בכתבה השנייה, אבא, אמא, קנדי: האם כדאי לדבר עם התינוק בשתי שפות? (מעריב, מגזין להיות הורים, 24.10.12) עולה השאלה: "מה קורה כאשר הסבתא מדברת עם הילד רוסית, האמא עברית והמטפלת אנגלית? האם יש סיבה לחשוש מבלבול?". ורדיה הימל, קלינאית תקשורת ומדריכת קלינאיות מוסמכת, אודיולוגית ראשית במיח"א (מחנכי ילדים חרשים) חיפה ומרצה במכללה האקדמית שאנן, מציינת בכתבה ש"בתחילת המאה ה-21 הופיעו מחקרים רבים העוסקים בשאלה זו. מסקנתם של כל החוקרים היא שאין מניעה מלחשוף את התינוק (או את הילד הקטן) לשתי שפות בעת ובעונה אחת. רוב הילדים יעמדו במשימה וירכשו שתי שפות. אמנם הרכישה הטובה של כל שפה ושפה תואט במספר חודשים, אך בסופו של דבר הילד ידע לשוחח בשתי שפות שונות". יחד עם זאת, "אם ההורה חש שילדו אינו מתפתח כשאר הילדים בני גילו, אם הילד כבר בן שנתיים ואינו אומר אף מילה - עליו לקחת אותו לקלינאי תקשורת לאבחון. הקלינאי יוכל לומר להורים אם עליהם להפסיק לחשוף את ילדם לשתי שפות או שלא".
לעניות דעתי, נושא הדו-לשוניות דורש התייחסות נרחבת ומעמיקה יותר ברשומה נפרדת.
כתבה מרתקת, מעשירה ומחדשת (עבורי), פורסמה אתמול (26.10.12) במוסף כלכליסט, אבאמא למה. הכתבה עוסקת בדרכים בהן ילדים באמת רוכשים שפה, ואיך זה קשור לאופי, גנטיקה ובינה מלאכותית.
מצטטת מהכתבה: "טרם חלפה שנה אחת מיציאתו לעולם, התינוק הממוצע כבר יודע את המילים הראשונות שלו. מכאן ואילך יהפוך למכונה שאין דומה לה ללכידת שפה "מהאוויר", בשיטות שפילוסופים, בלשנים, נוירולוגים וחוקרי התפתחות מנסים בעקשנות לפצח יותר מחצי מאה."
בעוד אשר בעבר הייתה קבלה רחבה של "תיאוריית הדקדוק הגנרטיבי", "היררכיית חומסקי" ו"תיאוריית חומסקי-שוצנברגר" של הבלשן נועם חומסקי מ-MIT, הרי שבשנים האחרונות הולכים ומצטברים סדקים עמוקים בתיאוריה זו. הם מגיעים מתחומים שונים שזכו להתקדמויות מרשימות בשנים האחרונות, מפסיכולוגיה ונוירולוגיה ועד אנתרופולוגיה ומדעי המחשב, ומתחילים להתגבש לתיאוריה שעשויה להתגלות כמסעירה לא פחות. אחד ממובילי הגישה הוא הפסיכולוג ההתפתחותי המשפיע פרופ' מייקל תומסלו. עיקר טענתו: מוחם של ילדים לא מכיל תוכנת שפה מוכנה מראש, והם אינם תופסים את המילים והתחביר "מהאוויר" כפי שנדמה. ילדים לומדים את השפה באמצעות מיליוני פידבקים מודעים ובלתי מודעים מצד סביבתם, ואנחנו עוזרים להם באופן טבעי, ובלי משים.
סטיבן פינקר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד ומומחה בעל שם בינלאומי בחקר השפה ובמדעי הקוגניציה, הוא אחד מהחוקרים בתחום השפה, אליהם מתייחסת הכתבה. בספרו האחרון, האינסטינקט הלשוני (הוצאת שלם, 2011) המתווסף לספריו רבי המכר כיצד פועל המוח והלוח החלק, מבהיר פינקר "בסגנון חי וחינני את כל מה שרצית לדעת על השפה: כיצד היא פועלת, איך ילדים לומדים אותה, איך היא משתנה, כיצד המוח מעבד אותה וכיצד התפתחה כתכונה אנושית מולדת. בחן ובהומור, מתוך מומחיות גדולה ותוך שימוש בדוגמאות יומיומיות של משחקי מילים ולצון, סטיבן פינקר טווה מהידע ההולך ומתרחב שלנו על אודות השפה סיפור מרתק. השפה היא אינסטינקט אנושי, כמו טוויית מבנה הרשת אצל עכבישים, והיא מחווטת במוחנו כתוצאה מתהליך הברירה הטבעית." (מתוך אתר ההוצאה לאור).
שימו לב, ניתן לעיין בספר באתר.
להתראות,
אילנה
מצטטת מהכתבה הראשונה, מילה של ילד: מדוע חשוב שהילד ידבר עד גיל שנתיים? (מעריב, מגזין להיות הורים, 29.9.12) : "הילד רק נולד, והסבתא כבר מציקה לכם על זה שהוא עדיין לא מדבר? מעצבן, אבל אל תפסלו את הדאגה שלה. הורים בכל העולם מוטרדים מסדרת מחקרים שקובעים: עד גיל שנה וחצי תינוקות צריכים להגיד את המילה הראשונה שלהם." בכתבה מתייחסות לַנושא פרופ' אסתר דרומי, קלינאית תקשורת ומהחוקרות הבכירות בישראל בתחום הטיפול בבעיות תקשורת, שפה ודיבור בפעוטות ובילדים צעירים, מרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ומנהלת מקצועית של קליניקת "אקורד" וכן פרופ‘ נאן ברנשטיין-רטנר, מומחית בעלת שם עולמי לבעיות דיבור אצל ילדים וראש התוכנית ללימודי הפרעות בתקשורת, שפה ודיבור באוניברסיטת מרילנד. בין ההמלצות העולות בכתבה: איתור מוקדם ככל האפשר את מאחרי הדיבור, את אלו שנמצאים בקבוצת הסיכון, כדי לא לגרור את בעיותיהם לתקופה מאוחרת בחייהם.
בכתבה השנייה, אבא, אמא, קנדי: האם כדאי לדבר עם התינוק בשתי שפות? (מעריב, מגזין להיות הורים, 24.10.12) עולה השאלה: "מה קורה כאשר הסבתא מדברת עם הילד רוסית, האמא עברית והמטפלת אנגלית? האם יש סיבה לחשוש מבלבול?". ורדיה הימל, קלינאית תקשורת ומדריכת קלינאיות מוסמכת, אודיולוגית ראשית במיח"א (מחנכי ילדים חרשים) חיפה ומרצה במכללה האקדמית שאנן, מציינת בכתבה ש"בתחילת המאה ה-21 הופיעו מחקרים רבים העוסקים בשאלה זו. מסקנתם של כל החוקרים היא שאין מניעה מלחשוף את התינוק (או את הילד הקטן) לשתי שפות בעת ובעונה אחת. רוב הילדים יעמדו במשימה וירכשו שתי שפות. אמנם הרכישה הטובה של כל שפה ושפה תואט במספר חודשים, אך בסופו של דבר הילד ידע לשוחח בשתי שפות שונות". יחד עם זאת, "אם ההורה חש שילדו אינו מתפתח כשאר הילדים בני גילו, אם הילד כבר בן שנתיים ואינו אומר אף מילה - עליו לקחת אותו לקלינאי תקשורת לאבחון. הקלינאי יוכל לומר להורים אם עליהם להפסיק לחשוף את ילדם לשתי שפות או שלא".
לעניות דעתי, נושא הדו-לשוניות דורש התייחסות נרחבת ומעמיקה יותר ברשומה נפרדת.
כתבה מרתקת, מעשירה ומחדשת (עבורי), פורסמה אתמול (26.10.12) במוסף כלכליסט, אבאמא למה. הכתבה עוסקת בדרכים בהן ילדים באמת רוכשים שפה, ואיך זה קשור לאופי, גנטיקה ובינה מלאכותית.
מצטטת מהכתבה: "טרם חלפה שנה אחת מיציאתו לעולם, התינוק הממוצע כבר יודע את המילים הראשונות שלו. מכאן ואילך יהפוך למכונה שאין דומה לה ללכידת שפה "מהאוויר", בשיטות שפילוסופים, בלשנים, נוירולוגים וחוקרי התפתחות מנסים בעקשנות לפצח יותר מחצי מאה."
בעוד אשר בעבר הייתה קבלה רחבה של "תיאוריית הדקדוק הגנרטיבי", "היררכיית חומסקי" ו"תיאוריית חומסקי-שוצנברגר" של הבלשן נועם חומסקי מ-MIT, הרי שבשנים האחרונות הולכים ומצטברים סדקים עמוקים בתיאוריה זו. הם מגיעים מתחומים שונים שזכו להתקדמויות מרשימות בשנים האחרונות, מפסיכולוגיה ונוירולוגיה ועד אנתרופולוגיה ומדעי המחשב, ומתחילים להתגבש לתיאוריה שעשויה להתגלות כמסעירה לא פחות. אחד ממובילי הגישה הוא הפסיכולוג ההתפתחותי המשפיע פרופ' מייקל תומסלו. עיקר טענתו: מוחם של ילדים לא מכיל תוכנת שפה מוכנה מראש, והם אינם תופסים את המילים והתחביר "מהאוויר" כפי שנדמה. ילדים לומדים את השפה באמצעות מיליוני פידבקים מודעים ובלתי מודעים מצד סביבתם, ואנחנו עוזרים להם באופן טבעי, ובלי משים.
סטיבן פינקר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד ומומחה בעל שם בינלאומי בחקר השפה ובמדעי הקוגניציה, הוא אחד מהחוקרים בתחום השפה, אליהם מתייחסת הכתבה. בספרו האחרון, האינסטינקט הלשוני (הוצאת שלם, 2011) המתווסף לספריו רבי המכר כיצד פועל המוח והלוח החלק, מבהיר פינקר "בסגנון חי וחינני את כל מה שרצית לדעת על השפה: כיצד היא פועלת, איך ילדים לומדים אותה, איך היא משתנה, כיצד המוח מעבד אותה וכיצד התפתחה כתכונה אנושית מולדת. בחן ובהומור, מתוך מומחיות גדולה ותוך שימוש בדוגמאות יומיומיות של משחקי מילים ולצון, סטיבן פינקר טווה מהידע ההולך ומתרחב שלנו על אודות השפה סיפור מרתק. השפה היא אינסטינקט אנושי, כמו טוויית מבנה הרשת אצל עכבישים, והיא מחווטת במוחנו כתוצאה מתהליך הברירה הטבעית." (מתוך אתר ההוצאה לאור).
שימו לב, ניתן לעיין בספר באתר.
מעניין לעניין, תהליך רכישת השפה, החל מטרום לידה ועד הכניסה לבית-הספר, מוצג באתר גנNET בסדרת הרצאות של דר' צביה ולדן, בלשנית התפתחותית,ראש מיש"ם, מכון יוזמות, שפה ומחשבים במכללת בית ברל. ד"ר ולדן פיתחה את לוח ולדן להתפתחות שפה.
בהרצאה הראשונה מתמקדת ד"ר ולדן בהתפתחות שפה מטרום לידה עד גיל 3, השנים הראשונות בהן הילדים רוכשים את היסודות בשפה.
בהרצאה השנייה, המתמקדת בהתפתחות שפה מגיל רבע לשלוש עד גיל שש, משוחחת דר' ולדן על התפתחות השפה החל מגיל שלוש ועד גיל שש, שנים בהן רוב הילדים כבר נמצאים במסגרת חינוכית. שנים אלו מהוות הזדמנות למערכת לסייע לילדים הזקוקים לכך להשלים פערים ובד בבד לקדם את התפתחות השפה של כלל הילדים.
ד"ר רבקה יהב, ראש המרכז הקליני הבין-תחומי באוניברסיטת חיפה משוחחת בסרטון שלהלן עם דינה פישמן ורותי ריינר מהמכון להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה, על הנושא של הפרעות בתקשורת והתפתחות שפה. מהו תחום ההפרעות בתקשורת? מתי צריך להגיע לאבחון וטיפול ומתי צריך לשים לב שיש בעיה אצל הילדים? ועוד.
לקראת סיום, מוסיפה קישור להרצאה מרגשת, בעיניי, The Birth of a Word, באתר TED, המרכזת הקְַלטות של חצי שנה (!) - של לידתה של המילה WATER מהמילה GA GA, אצל בנו של Deb Roy, החוקר את התפתחות השפה אצל ילדים ב-MIT. ההרצאה שאורכה כ-20 דקות, באנגלית. ממליצה במיוחד להתמקד ב-40 השניות בהרצאה, החל מ-4:54 דק'. ניתן לקרוא את תמליל השיחה בעברית באמצעות הקלקה על Show Transcript בתחתית המסך.
סקירה של ספרי עיון וספרי ילדים בנושא השפה - ברשומה נפרדת.
בהרצאה הראשונה מתמקדת ד"ר ולדן בהתפתחות שפה מטרום לידה עד גיל 3, השנים הראשונות בהן הילדים רוכשים את היסודות בשפה.
בהרצאה השנייה, המתמקדת בהתפתחות שפה מגיל רבע לשלוש עד גיל שש, משוחחת דר' ולדן על התפתחות השפה החל מגיל שלוש ועד גיל שש, שנים בהן רוב הילדים כבר נמצאים במסגרת חינוכית. שנים אלו מהוות הזדמנות למערכת לסייע לילדים הזקוקים לכך להשלים פערים ובד בבד לקדם את התפתחות השפה של כלל הילדים.
ד"ר רבקה יהב, ראש המרכז הקליני הבין-תחומי באוניברסיטת חיפה משוחחת בסרטון שלהלן עם דינה פישמן ורותי ריינר מהמכון להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה, על הנושא של הפרעות בתקשורת והתפתחות שפה. מהו תחום ההפרעות בתקשורת? מתי צריך להגיע לאבחון וטיפול ומתי צריך לשים לב שיש בעיה אצל הילדים? ועוד.
לקראת סיום, מוסיפה קישור להרצאה מרגשת, בעיניי, The Birth of a Word, באתר TED, המרכזת הקְַלטות של חצי שנה (!) - של לידתה של המילה WATER מהמילה GA GA, אצל בנו של Deb Roy, החוקר את התפתחות השפה אצל ילדים ב-MIT. ההרצאה שאורכה כ-20 דקות, באנגלית. ממליצה במיוחד להתמקד ב-40 השניות בהרצאה, החל מ-4:54 דק'. ניתן לקרוא את תמליל השיחה בעברית באמצעות הקלקה על Show Transcript בתחתית המסך.
סקירה של ספרי עיון וספרי ילדים בנושא השפה - ברשומה נפרדת.
להתראות,
אילנה
תודה רבה על המידע.
השבמחקהתפתחות השפה תלויה בהתפתחות תינוקות כללית לכן חשוב מאוד לוודא כי התפתחות התינוק שלכם תקינה בעזרת בדיקות גנטיות שונות במהלך ההיריון.
בדרך כלל כאשר בדיקות אלה חוזרות תקינות אין בעיה גם לא התפתחות השפה, ישנם בעיות שעוד קשה לאבחן אותם ולכן כאשר מגיעים למצב כזה חובה לפנות למומחים.
במהלך ההיריון של אשתי עם בתינו הצעירה מצאנו כי יש לה תסמונת טרנר וזאת בעזרת בדיקות גנטיות של קריוטיפ. כאשר גילינו זאת ידענו כי יש לנו הרבה עבודה לעשות לפני שמגיע התאריך של הלידה ואנו צריכים להיות מוכנים על מנת להקל עליה כמה שיותר את החיים ואת התנאים שבהם היא חיה. על מנת לעזור לה הלכנו לבדיקות ולרופאים רבים, כמובן שהלכנו להמרכז להתערבות מוקדמת - אבני דרך שבו נתנו לנו טיפים ועזרה איך לגרום לחייה של בתי להיות כמה שיותר קלים ולעזור לה להשתלב בחברה.
אני בעד בדיקות מקדימות על מנת לדעת למה להיות מוכן ובמצבים מסויימים אם צריך גם להפסיק את ההיריון כדי שהילד לא יסבול כל חייו.