ספרות ילדים ונוער (2): ילדים עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי

מדיניות משרד החינוך לפיה "בכל הקשור לטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים" יש "להעניק זכות קדימה ככל האפשר להשמתו של תלמיד במסגרת החינוך הרגיל, תוך מתן מענה לצרכיו במסגרת הרגילה" (חוזר מנכ''ל תשעב/3‏(א)​‏, ד' במרחשוון התשע"ב, 11 באוקטובר 2011) נגזרה מה"הכרה ביכולתם של כל התלמידים ללמוד ובזכותם ללימודים, מתוך הכרה וקבלה של שונות בין בני אדם כמרכיב בסיסי וטבעי" (מתוך דו"ח ועדת מרגלית לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד, תמוז תש"ס, יולי 2000).
לאור הנ"ל, אנחנו עדים בשנים האחרונות לשילוב הולך וגדל במערכת החינוך הרגיל של ילדים בעלי מגוון צרכים מיוחדים. לצורך שילובם המיטבי של ילדים אלה במערכת, יש לקדם בה אורח חיים סובלני וחינוך לקבלת השונה על בסיס העיקרון של ההדדיות. 
בין הדרכים לקידום השילוב המיטבי: בניית תוכנית חינוכית לקבלת השונה, בכלל, ולקבלת השונה כ...שווה, בפרט. אחד מהאמצעים בתוכנית הינו שימוש בספרות ילדים, במטרה להוביל להטמעת מידע ולהפנמת ערכים. מצטטת מאתר "כל אחד מיוחד" בפורטל גלים:
"הסיפורים והספרים מאפשרים דיון וליבון, מלמדים אותנו לחרוג מתחומי ה"אני" ומקנים אפשרות להתחשב בזולת, לשתף אתו פעולה, לפתח קשרי ידידות וליצור מערכת יחסים חברתיים תקינים. במסע זה אל האחר והייחודי חשוב שאנו המבוגרים נחשוף לפני הילדים את עולמם של השונים מאתנו, נתווך בין הסיפורים לדעותיהם ומחשבותיהם של הילדים ונעודדם להמשיך לשוטט בעולם הקסום הנמצא בספרים ומאפשר לנו לטעום מעולמות האחרים."

ברשומה זו אציע מבחר ספרי קריאה לילדים ולנוער בנושא ילדים עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי. 
למיטב ידיעתי, מבחר הספרים בנושא מצומצם למדיי. אשמח מאד למידע מְחַדֵש בנושא.

הספר הוותיק מבין הספרים הינו יש לי חבר והוא אחר מאת עדנה מישורי (הוצאת אלו"ט, 2001).
עדנה מישורי,  היא אמו של דרור, אדם עם אוטיזם. עדנה ניהלה בעבר את בית הספר לאוטיסטים "יחדיו" בתל אביב, ומרכזת כיום את תוכנית ה"התמחות באוטיזם - גישה רב מערכתית בטיפול ובחינוך" במכללת לוינסקי.
מצטטת מהספר:
"מה זה ילד אוטיסט?" שאל גדי, וסקרנותו גדלה.
ואז הסבירה אמו של דורון:
"דורון שלנו, כמו הרבה ילדים אוטיסטים,
נראה רגיל כמו כל הילדים.
הוא יודע ללכת, לרוץ ולקפוץ,
לטפס על סולם ולהשתמש בכל המתקנים
בגן השעשועים – ואפילו לעבוד במחשב."
"הוא מאוד אוהב מוזיקה
ויכול אפילו לנגן קצת...
הוא יודע עוד הרבה דברים..."
"אבל מה שמאוד מאוד קשה לו
אלה דווקא הדברים שנראים לך
ולחברים שלך פשוטים כל כך...."
הספר יש לי חבר והוא אחר מכוּוָן לגיל הרך, אך לעניות דעתי, עשוי להתאים גם לילדים הלומדים בכיתות הנמוכות בבית-הספר היסודי.
מעניינת, בעיניי, התייחסותה של מרית בן ישראל, "סופרת, כותבת על אמנות בינתחומית ועל אגדות" - בבלוג שלה, "עיר האושר" - לַספר, בכלל, ולאיוריו, בפרט.
מוסיפה סרטון מתוך אתר YOUTUBE של מכללת לוינסקי, בו מוצגת שיחה של עדנה מישורי עם שירה פליקס, מנחת תוכנית "המקצוענים":

ספר נוסף הינו יד הפלא: קסם של חבר מאת זוהר אביב (הוצאת מודן, 2006), המכוּוָן לגילאי 7-12. "דניאל, הילד החדש שהגיע לכתה, הוא ילד חכם ויפה, וממבט ראשון רן השמנמן בטוח שכלם ירצו להיות חברים שלו. אלא שאז מתברר שדניאל הוא ילד אוטיסט, וכולם מתרחקים. רן, שאינו חושש להתחבר לילד שונה, מצליח להתיידד עם דניאל ויחד הם יוצאים למסע בעקבות האבן הקסומה. במהלך המסע נתקל רן בהפתעות רבות שמובילות לתהפוכות בחייו."
על פי זהר אביב הספר מבוסס על סיפורו של ילד אמיתי, דניאל עמית.
מוסיפה קישורים לפעילויות בעקבות הספר:
פעילות בעקבות הספר / זוהר אביב
מקבץ פעילויות בעקבות ספרי הסידרה / יעל שדה וזוהר אביב
מידע על הספר והצעה לפעילות / "בין הצלצולים", הסתדרות המורים
בהקשר לדניאל עמית, גיבור הספר, בסרטון המוצג להלן, הוא שר את השיר "להיות או לא לחיות" שנכתב עבורו על ידי רוני פילו ויהלי מורן זליקוביץ והולחן על ידי אבי שבת (קאיזן). השיר בוצע בערוץ הילדים.
מצטטת מהשיר:
"הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אותי
כי גם השתיקה שלי חזקה
וגם המילה שלי עדיין יפה
הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אוטיסט
כמו את כולם..."

שיר נוסף שנכתב עבור דניאל עמית הינו חוֹמוֹת (מילים: רוני פילו, לחן: אבי שבת). הציורים בקליפ - פרי יצירתו של דניאל.
מצטטת מהשיר:
"אין דבר כזה רגיל

ואין אף אחד נורמלי

תנו להיות מה שאני

תנו להיות מה שבא לי."

הספר יש לי אח מיוחד מאת מאיה אריאל, אמא לילד עם אוטיזם (איורים: יעל קמחי, הוצאת רימונים, 2008), מגולל שיח בין אם ובתה, מיקה, אודות אחיה המיוחד. דרך שאלות הבת אנחנו נחשפים לעולמם של הילדים עם הצרכים המיוחדים, לקשיים וגם לאושר.
ראיון עם מאיה אריאל: "יש יופי בשונות" פורסם על ידי סמדר שיר ב"ידיעות אחרונות" ב-25.11.08.
ביקורת על הספר ודפים מתוכו מוצגים בבלוג של nuritha.

הספר המרגש והנוגע ללב, המִקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאת מארק האדון (מהדורה לנוער*, הוצאת מחברות לספרות, 2004), מספר את סיפורו של כריסטופר בן החמש-עשרה, נער יוצא דופן, הלוקה בתסמונת אספרגר. "הוא פותר בקלות חידות מורכבות במתמטיקה, הוא אלוף במשחקי מחשב, והוא ניחן בזיכרון נדיר ובתשומת לב לפרטים הקטנים ביותר. אבל כריסטופר הוא נער בודד. הוא מתקשה לתקשר עם בני האדם. הוא לא מבין את הבעות הפנים שלהם, את מה שהם חושבים ומרגישים באמת. לילה אחד כשהוא יוצא לטייל לבדו, הוא מגלה שמישהו הרג את הכלב של השכנים. כריסטופר בטוח שהוא יכול למצוא את הרוצח. אבל החקירה מסתבכת. היא מובילה אותו אל האנשים הקרובים לו ביותר. האם יצליח לפענח את התעלומה? האם יוכל לעמוד לבדו מול העובדות הקשות שיתגלו בפניו?"

אריאנה מלמד כתבה בכתבת ביקורת על הספר,"חיים בלי חיבוק": "מעטים הם הספרים שאפשר להגיד עליהם בביטחון מלא, 'כזה דבר עוד לא קראתי אף פעם'. מעטים עוד יותר הם אלה שלא סתם מרגשים ונוגעים, אלא פשוט שוברים את הלב ואחר כך עוד תובעים מחשבה על השאלות הכי חשובות שנוכל לשאול את עצמנו." (YNET, 26.5.04).

ברשומה "שרלוק הולמס, מאחוריך", שעלתה לאחרונה (4.10.12) לבלוג של רן יגיל במעריב-NRG, תלמה פרויד כותבת על החיבור המיוחד של כריסטופר לשרלוק הולמס. היא מציינת: "הנער מזדהה עם החשיבה השרלוק הולמסית, שמהרבה בחינות כה קרובה לשלו וטבעית לו - בהיותו מתבונן רגיש ששם לב לפרטים הקטנים שרובנו היינו מחמיצים ושיודע להסיק מהם מסקנות לוגיות. חמוש בדמות העל של הולמס הנערץ עליו הוא יוצא לפתור את תעלומת מות הכלב - וגם לכתוב על זה מותחן."

בעקבות הספר, מעלה גם ברשומה זו, פרק מתוך התוכנית "קריאת כיוון", בו אבירמה גולן מארחת את רפאלה סלומון, הלוקה בתסמונת אספרגר, את אמה, רבקה סלומון, ואת עדנה מישורי.

מצטטת את רפאלה סלומון מתוך השיחה: "אני חושבת שזה ספר מעניין. אבל לא כל כך נהניתי לקרוא אותו...כי קודם כל, הוא יותר מדי מציאותי בשבילי. יותר מדי מציאותי...ואני חושבת שאם לסופר היה אספרגר, אם מישהו עם אספרגר היה כותב את זה, הייתי מתחברת הרבה יותר...".

(* לא הצלחתי להבחין בהבדלים משמעותיים בין המהדורה הרגילה לבין המהדורה לנוער).

לקראת סיום, מעלה קישור לחוברת צביעה לספר של Mary Carpenter - טמפל גרנדין - חיי בתמונות (באנגלית):
Temple Grandin - My Life in Pictures - A Coloring Book for Children about 
Autism by Mary Carpenter, Illustrated by autistic artists.Barnes & Noble
טמפל גרנדין היא חוקרת אמריקאית למדעי ההתנהגות, סופרת ומעצבת סביבות גידול ומכשירי שחיטה לבעלי חיים, פרופסורית ומרצה מן המניין באוניברסיטה של מדינת קולורדו. גרנדין שהיא עצמה אוטיסטית, היא מומחית בעלת שם עולמי בתכנון מתקני אחזקת בקר. היא פירסמה ספרים רבים, הן בנושאי אוטיזם והן בנושאי התנהגות בעלי חיים.

בהקשר לטמפל גרנדין, מעלה קישור לסרטון ב-TED (אנגלית בליווי כתוביות בעברית) בו היא מרצה בנושא "העולם זקוק לכל מיני מוחות". בהרצאתה היא משוחחת על הדרך בה פועל מוחה, ומספרת על יכולתה "לחשוב בתמונות", שמסייעת לה לפתור בעיות שמוחות טיפוסיים מבחינה עצבית עלולים להחמיץ. טענתה היא שהעולם זקוק לבני האדם שנמצאים בקצה האוטיסטי של הספקטרום: החושבים הוויזואליים, החושבים בתבניות, החושבים במילים, וגם כל מיני ילדים "חנוניים" וחכמים.

משך ההרצאה: כעשרים דקות (מרתקות).
הקלקה על show transcript בצד ימין בתחתית המסך - מאפשרת לקרוא את תמליל השיחה (גם) בעברית.

בהמשך הדרך, אשקול לייחד רשומה נוספת לספרי עיון וספרי קריאה בעברית בנושא לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי.

להתראות,
אילנה