לאחרונה נתקלתי בסרטון האנימציה "Mon petit frère de la lune" - "אחי הקטן מהירח", פרי יצירתו של Frédéric Philibert, אבא לילד עם אוטיזם. הסרטון מציג את נקודת הראות של אחות לילד עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי, המנסָה להבין מדוע אחיה הקטן, ש"נולד כמו כולם, אבל גם הגיע מהירח", שונה מילדים אחרים.
כאן ניתן לצפות בסרטון בצרפתית, תוך בחירה של כתוביות באנגלית בתחתית המסך.
אורך הסרט, שהופץ בשנת 2007, כ-6 דקות.
תמים ומרגש, בעיניי, ומומלץ בחום.
לאחר הצפייה בסרטון הרחבתי את החיפוש ברשת אחר סרטוני אנימציה נוספים העוסקים בילדים (ומבוגר אחד) עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי.
מקווה שתמצאו עניין בלקט שלהלן.
הסרטון "האקדמיה למומחים" - עוסק בילדים עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי בעלי "התמחות" ייחודית.
אורך הסרטון, המלווה בכתוביות בעברית, כשבע דקות.
מצטטת מסיום הסרטון: "אלו בינינו שנמצאים אִתם, חייבים להקשיב להם ולנסות להבין אותם, אבל בעיקר לדאוג שירגישו אהובים. זה כל הסוד."
Joshua Littman בן השתים עשרה, ילד עם אספרגר, תלמיד בכיתה ז', ראיין בתוכנית רדיו את אמו, Sarah
(2006, אנגלית, ללא תרגום).
בין שאלותיו הייחודיות, חלקן קשות, אף נוקבות:
"האם אי פעם שיקרת לי?"
"האם אי פעם הרגשת שהחיים חסרי תקווה?"
"האם יש אדם כלשהו שהיית רוצה שימות?"
"האם חשבת אי פעם שלא תוכלי להתמודד עם ילד?"
"האם עניתי על הציפיות שהיו לך כלפי כשנולדתי?"
שאלות אלה ואחרות זוכות לתשובות ישירות ואוהבות, ומשקפות, בעיניי, מערכת יחסים סבלנית, כנה ורגישה כל כך ביניהם.
ב-2009 האחים Rauch יצרו סרטון אנימציה לַשיחה הנ"ל (אנגלית, ללא תרגום).
אורך הסרט המינימליסטי, העדין כל כך, כ-4 דקות.
במבחר סרטוני אנימציה קצרצרים של ארגון SpectrumASD הבריטי, "פגשתי" כמה ילדים ובני נוער עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי. הסרטונים (באנגלית, ללא תרגום) המכוּוָנים לקדם את הישגי הארגון, מציגים מאפיינים שונים של הלקות:
Michelle
Ian
Claire
Martyn
Steven
Mary & Max הינו סרט עלילתי ארוך משנת 2009 של האנימטור האוסטרלי Adam Elliot. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. זהו סיפורה של חברות אמיתית הנוצרת בין שתי נפשות בודדות. רי דייזי דינקל (בקולותיהן של Bethany Whitmore / Toni Collette) היא ילדה אבודה בת שמונה, עם כתם חום במצח, אמא אלכוהוליסטית ואבא העובד בפס ייצור של שקיות תה. מרי מחליטה, בעזרת ספר טלפונים בסניף הדואר המקומי, לשלוח מכתב לאדם אקראי באמריקה. מקס ג'רי הורוביץ הוא גבר בודד בן 44 ומשקל עודף (בקולו של Philip Seymour Hoffman) שמקבל את מכתבה. מקס הינו אדם עם תסמונת אספרגר. בין השניים נוצרת מערכת יחסים בהתכתבות, הנמשכת כשני עשורים. למרות שהם אינם נפגשים, ההתכתבות הופכת לקשר הכי משמעותי בחייהם.
הסרט האנושי והרגיש כל כך מעורר אמפתיה, דמעה, ומעת לעת, גם חיוך.
מעלה קישור לאתר הסרט, לערך הסרט בויקיפדיה, למידע כללי אודותיו באתר IMDB ולכתבה באתר NRG.
להלן קישור ל-trailer של הסרט (באנגלית, ללא תרגום):
כאן ניתן לצפות בסרט המלא (באנגלית, עם כתוביות בספרדית). אורך הסרט: כשעה וחצי.
מסיימת בציטוט ממסך סיום הסרט Mary & Max :
"God gave us relatives. Thank God we can choose our friends"
Ethel Mumford
להתראות,
אילנה
כאן ניתן לצפות בסרטון בצרפתית, תוך בחירה של כתוביות באנגלית בתחתית המסך.
אורך הסרט, שהופץ בשנת 2007, כ-6 דקות.
תמים ומרגש, בעיניי, ומומלץ בחום.
לאחר הצפייה בסרטון הרחבתי את החיפוש ברשת אחר סרטוני אנימציה נוספים העוסקים בילדים (ומבוגר אחד) עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי.
מקווה שתמצאו עניין בלקט שלהלן.
הסרטון "האקדמיה למומחים" - עוסק בילדים עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי בעלי "התמחות" ייחודית.
אורך הסרטון, המלווה בכתוביות בעברית, כשבע דקות.
מצטטת מסיום הסרטון: "אלו בינינו שנמצאים אִתם, חייבים להקשיב להם ולנסות להבין אותם, אבל בעיקר לדאוג שירגישו אהובים. זה כל הסוד."
Joshua Littman בן השתים עשרה, ילד עם אספרגר, תלמיד בכיתה ז', ראיין בתוכנית רדיו את אמו, Sarah
(2006, אנגלית, ללא תרגום).
בין שאלותיו הייחודיות, חלקן קשות, אף נוקבות:
"האם אי פעם שיקרת לי?"
"האם אי פעם הרגשת שהחיים חסרי תקווה?"
"האם יש אדם כלשהו שהיית רוצה שימות?"
"האם חשבת אי פעם שלא תוכלי להתמודד עם ילד?"
"האם עניתי על הציפיות שהיו לך כלפי כשנולדתי?"
שאלות אלה ואחרות זוכות לתשובות ישירות ואוהבות, ומשקפות, בעיניי, מערכת יחסים סבלנית, כנה ורגישה כל כך ביניהם.
ב-2009 האחים Rauch יצרו סרטון אנימציה לַשיחה הנ"ל (אנגלית, ללא תרגום).
אורך הסרט המינימליסטי, העדין כל כך, כ-4 דקות.
במבחר סרטוני אנימציה קצרצרים של ארגון SpectrumASD הבריטי, "פגשתי" כמה ילדים ובני נוער עם לקות בתקשורת ברצף האוטיסטי. הסרטונים (באנגלית, ללא תרגום) המכוּוָנים לקדם את הישגי הארגון, מציגים מאפיינים שונים של הלקות:
Michelle
Ian
Claire
Martyn
Steven
Mary & Max הינו סרט עלילתי ארוך משנת 2009 של האנימטור האוסטרלי Adam Elliot. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. זהו סיפורה של חברות אמיתית הנוצרת בין שתי נפשות בודדות. רי דייזי דינקל (בקולותיהן של Bethany Whitmore / Toni Collette) היא ילדה אבודה בת שמונה, עם כתם חום במצח, אמא אלכוהוליסטית ואבא העובד בפס ייצור של שקיות תה. מרי מחליטה, בעזרת ספר טלפונים בסניף הדואר המקומי, לשלוח מכתב לאדם אקראי באמריקה. מקס ג'רי הורוביץ הוא גבר בודד בן 44 ומשקל עודף (בקולו של Philip Seymour Hoffman) שמקבל את מכתבה. מקס הינו אדם עם תסמונת אספרגר. בין השניים נוצרת מערכת יחסים בהתכתבות, הנמשכת כשני עשורים. למרות שהם אינם נפגשים, ההתכתבות הופכת לקשר הכי משמעותי בחייהם.
הסרט האנושי והרגיש כל כך מעורר אמפתיה, דמעה, ומעת לעת, גם חיוך.
מעלה קישור לאתר הסרט, לערך הסרט בויקיפדיה, למידע כללי אודותיו באתר IMDB ולכתבה באתר NRG.
להלן קישור ל-trailer של הסרט (באנגלית, ללא תרגום):
כאן ניתן לצפות בסרט המלא (באנגלית, עם כתוביות בספרדית). אורך הסרט: כשעה וחצי.
מוסיפה קישור לראיון עם יוצר הסרט, האנימטור האוסטרלי Adam Elliot (באנגלית, ללא תרגום).
לדבריו, הסרט Mary & Max הינו סרט מורכב מבחינה רגשית, המכוון בעיקרו למבוגרים. נושאו - חברוּת, ומעבר לחברות - קבלה עצמית וקבלה של אחרים.
מסיימת בציטוט ממסך סיום הסרט Mary & Max :
"God gave us relatives. Thank God we can choose our friends"
Ethel Mumford
להתראות,
אילנה
תודה רבה על המידע.
השבמחקבתור אב לילד עם אוטיזם קל אני רואה את חייו מהצד ולפעמים קצת מבין שאחיו הגדול חושב שהוא מוזר מפני שהוא לא כמוהו (שניהם ילדים קטנים עדיין בן 7 ו4), כמובן שהוא מתייחס אליו מאוד יפה ומקבל אותו כי הוא עדיין אחיו הקטן.
אני גם חושב שאין סיבה לא לקבל את המצב הזה מבחינת גנים (היו לי בעיות להכניס אותו לשני גנים אשר פחדו מהתגובות של שאר הילדים וההורים) ובתי ספר. אני חושב שאנו צריכים לקבל את זה שישנם מחלות בעולם שאנו עדיין לא מבינים ולא מצליחים לרפא או למנוע אותם וכמובן שבתור הורים אנו עושים הכל על מנת לעכל על בני בחייו ולתת לו מה שאפשר על מנת שיתמודד עם החיים. כאשר הוא היה צעיר יותר לקחנו אותו למומחה ל פסיכולוגיה התפתחותיתעל מנת שיעזור לנו להבין טוב יותר איך אנו משפרים לו את החיים וזה דבר אשר עזר לנו מאוד להבין אותו ומה הוא חושב לפעמים.
אני מקווה מאוד שבקרוב ימצאו טיפולים אשר יכולים לעזור לו לחיות חיים רגילים ככל האפשר ומקווה שאנשים אשר נחשבים כרגילים יתחילו לקבל אותו כמו כולם, מפני שהרבה מחלות תורשתיות הם כאלה אשר נותנות יתרון מסויים לנשאים.