בשבוע שעבר השתתפתי ביום עיון מרתק למנהלי בתי הספר בתל אביב, באדיבותה של המפקחת על החינוך המיוחד, רחל שוכמן. בין ההרצאות שנישאו ביום העיון (וכן המטעמים המשובחים...) מצאתי עניין מיוחד בהרצאתה של ד"ר נאוה לויט בן-נון בנושא תפקודי המוח.
ד"ר נאוה לויט-בן נון, בעלת תואר PhD במדעי המוח ממכון ויצמן, משמשת כמנהלת משותפת של היחידה למחקר יישומי במדעי המוח במרכז הבינתחומי הרצליה. עבודות המחקר ופרסומיה עוסקים בוויסות והתפתחות, הביולוגיה של קשר ומיינדפולנס.
בהרצאתה המעשירה ביום העיון, ד"ר נאוה לויט בן-נון ציינה ש"בעשור האחרון חקר המוח התקדם רבות בהבנה של הרשתות המוחיות התומכות בתפקודי קשב, רגש וקוגניציה. הבנות אלו מצביעות על החשיבות של האינטגרציה והדינמיקה העדינה בין מערכות מוחיות רבות, ועל החשיבות של אינטראקציות בריאות עם העולם להתפתחות מוחית תקינה."
כן הציגה את אחת התגליות המסעירות, לדבריה, את חוקרי המוח - "רשת מנוחה" מוחית, המעורבת בתהליכים חשובים לתפקוד המוח ומתעוררת לפעילות למשל כאשר אנו חולמים בהקיץ אך לא כאשר אנו שקועים בסרט. בהמשך סקרה את התיאוריות העדכניות בדבר התפתחות המוח ותפקודו והבהירה שנראה שגם בתפקודים קוגניטיביים יש מעורבות משמעותית של תהליכים רגשיים, חושיים, גופניים, הורמונליים ומוטוריים והדגישה את החשיבות של כל אחד ביחד ולחוד. היא דיברה גם על החשיבות של אינטראקציה בין מוחות להתפתחות ולעמידות המוחית ועל התחום העולה של חקר מוח רב-מוחי.
לבסוף, היא הציגה את אחת התגליות המרגשות של העשור האחרון בדבר הפלסטיות של המוח - היכולת של המוח להשתנות לאורך כל החיים ובעיקר היכולת לפתח באופן אקטיבי ויזום מיומנויות קוגניטיביות של ריכוז, קשב, ויסות רגשי ובהירות תפיסתית."
(הציטוטים לעיל - מתוך תקציר הרצאה של ד"ר נאוה לויט בן-נון באתר מכון מופ"ת).
חיפוש ברשת הוביל אותי, בין השאר, למצגת הרצאה של ד"ר נאוה לויט בן-נון בנושא "תפיסות חינוכיות מתקדמות בעידן חקר המוח", המאיר חלק מהנושאים שנסקרו בהרצאתה ביום העיון.
מוסיפה קישור לראיון עם ד"ר נאוה לויט בן נון בנושא "מוח, נפש ומה שביניהם" מתוך המגזין "אוונגרד" של המרכז הבינתחומי הרצליה. הראיון נערך על ידי אלינור וייסברוט, סטודנטית שנה ג' בבי"ס סמי עופר לתקשורת.
בראיון פוקח עיניים עם ד"ר נאוה לויט בן-נון, שפורסם רק לאחרונה במוסף כלכליסט ("הרמת מסך", 27.9.12), היא מציעה לעצור רגע ולבחון כיצד ישיבה מול מסכים גם בבתי הספר פוגעת בהתפתחות המוח הצעיר.
(העליתי קישור לראיון זה גם ברשומה קודמת בנושא המוח.)
מצטטת מהראיון: "... אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו מה אנחנו מפסידים כשאנחנו מכניסים מסכים לבית הספר, והאם אנחנו רוצים לפצות על כך בדרך מודעת אחרת, או שפשוט נכניס אותם בגאווה ונעשה ניסוי בילדים שלנו. במחי החלטה של מישהו במשרד החינוך מכניסים מחשבים בלי חשיבה, בזמן שיש מספיק עדויות נסיבתיות שמצביעות על כך שקיים סיכון ששיעור הפרעות הקשב יעלה, קשיי התקשורת, הוויסות והאלימות יגדלו, והיכולות החברתיות והאמפתיה ירדו. אלה יכולות בסיסיות, שאף אחד בחברה לא רוצה לוותר עליהן. הן דורשות תזמורות מוחיות מכווננות היטב, וכשיש זיופים זה מוביל ללקות. לכן אנחנו צריכים להיות מודאגים".
(הדאגה של החוקרת הצליחה להאיר גם אצלי את השאלות: האם בשילוב המחשבים בבתי-הספר ויתרנו על הגישה האנושית, פנים אל פנים, עם מושאי המערכת החינוכית, התלמידים; וכן כיצד יישמר האיזון בין למידה בין-אישית לבין טכנולוגיות המאה ה-21?).
בהמשך לראיון עם ד"ר נאוה לויט בן-נון ולשאלה שהתעוררה בי, מעלה כאן את הרצאתה בנושא "המוח המתפתח בעידן התקשוב - תמרורי אזהרה". ההרצאה נישאה בכנס "במרחק נגיעה - המידע בכיתה בקצות האצבעות" שנערך במכון מופ"ת בתאריך 28.3.12.
(ממליצה בחום להתרווח בכורסה נוחה ולצפות בהרצאה המרתקת, שאורכה כ-40 דקות.)
עיקרי ההרצאה מוצגים בפורטל מס"ע בניהולו ובעריכתו של עמי סלנט וכן בסיכום של אסתי דורון, מדריכה בתוכנית לשילוב מחשבים ניידים, שנכחה בכנס. מצטרפת לעמדתה של אסתי דורון לפיה "תמרורי האזהרה שד"ר בן נון שמה בפנינו חשובים מאין כמותם. אני חושבת שיש מקום לחשוב על האיזונים בחיי הילדים ולשמור על פרופורציות. צריך שיהיו לילדים ניידים בשיעורים, צריך לאפשר למידה שיתופית ומשמעותית בזמן בית הספר אך יחד עם זאת צריך לשמור על איזונים."
מעלה קישור לשיחה עם ד"ר נאוה לוין במסגרת התוכנית "אפקט הפרפר" של "תנועת הערבות" (השיחה עלתה לרשת באוקטובר 2012).
לצפייה בשיחה - יש להעביר את הסמן לדקה 12:30 בתוכנית. משך השיחה: כ-20 דקות.
מוסיפה קישור נוסף לכתבה של ד"ר נאוה לויט בן-נון מתוך "סגנון" של מעריב (20.12.10) בנושא "הנזיר והמדען: הקשר בין מדיטציה להרחבת היכולת המנטלית". בכתבה זו החוקרת מתמקדת במדיטציה ומוח ומציינת ש"מחקרים במדע המערבי מאשרים סוף סוף את מה שהבודהיסטים הסיקו מזמן: המדיטציה מעוררת שינוים במוח ומאפשרת להרחיב את טווח הרגשות והיכולות המנטליות".
מצטטת מסיום הכתבה: "בשורה התחתונה, כיום זה כבר ברור שאפשר ליישם את טכניקות ביצוע המדיטציה גם מבלי ללבוש שרוואל ולהיות "רוחני". ניתן בקלות לאמן את המוח בפרטיות משרדכם או ביתכם על מנת להגביר יכולות רגשיות וקוגניטיביות ושיפור איכות החיים. על פי חוקרים רבים, בעוד מספר שנים תהפוך המדיטציה כאימון המח לחלק בלתי נפרד מחיינו, בדיוק כמו אימון גופני."
בהמשך לכתבה הנ"ל, מעלה קישור להרצאה קצרה של ד"ר נאוה לויט בן-נון:"מיינדפולנס" - "כשהנזיר והמדען נפגשים במדיטציה". (YNET רעיונות, 31.10.12 ). בהרצאה טוענת ד"ר לויט בן-נון שבאמצעות טכניקות אימון מוחי פשוטות אנחנו יכולים ב לשפר את הביצועים שלנו ואת היכולות שלנו, לשפר את המיקוד שלנו ולהיות מאושרים יותר. משך ההרצאה: כ-14 דקות.
(בנימה אישית: קל לי יותר להתקרב למושג "מיינדפולנס" מאשר ל"מדיטציה").
מעִניין לעִניין, ובהקשר למוח ומדיטציה, מעלה קישור לשתי כתבות מקיפות ומאירות העוסקות בבית ספר תל חי בתל אביב, בניהולה של עינת ברגר. מן הראוי לציין שעבדתי בבית הספר תל חי בראשית דרכי במערכת החינוך ובמשך 18 שנים רצופות, עד ליציאתי לתפקיד הדרכה.
הכתבה הראשונה "פתיחת שנת הלימודים: הודו למורה כי טוב" פורסמה בעיתון "הארץ" לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ב (26.8.11). מצטטת מהפתיח לכתבה: "אם עד לפני עשור היה בית הספר תל חי שבדרום תל אביב מוסד נחשל ורווי אלימות, הרי שבשנה שעברה השיג במבחני המיצ"ב ציון גבוה בהרבה מהממוצע הארצי, והאלימות בין כתליו כמעט נעלמה. מהו, אם כך, הגורם לשינוי? שיעור שבועי בן שעה המתבסס על עקרונות המדיטציה, יוגה ודמיון מודרך."
בבית-הספר מופעלת מעל עשר שנים "תוכנית "שפת הקשב", שפותחה ב-2002 על ידי שימי לוי וד"ר נמרוד שיינמן, שפעלו אז במסגרת המרכז ללימודי גוף-נפש. התוכנית מתבססת על עקרונות מדיטציית הקשיבות (mindfulness) ועושה שימוש בטכניקות שעובדו מתוך מסורות מזרח אסייתיות, בעיקר בודהיסטיות, כדי לפתח את יכולות הפניית הקשב, המודעות הרגשית, וכפועל יוצא מכך, להעצים את השליטה העצמית, הביטחון העצמי והוויסות הרגשי. התוכנית היא אחת הראשונות מסוגן בעולם המערבי שמוטמעת במערכת החינוך הציבורי." (מן הכתבה).
בכתבה מציינת ד"ר נאוה בן נון "במצב בסיסי, יכולות הקשב שלנו נתונות לתנודתיות רבה - אנחנו פועלים על אוטומט ושמים לב לרגש ולתחושה רק בדיעבד. בתרגול קשיבות אנו מפתחים מיומנויות קשב ומודעות חזקות ויציבות יותר לכל מה שקורה לנו, ובאופן טבעי, זה גורם לנו להיות ערניים, ממוקדים ויעילים יותר ולחוות יותר שליטה. כתוצאה מכך מתעצמת תחושת החיות, החיוניות והרוגע, והלחצים והנטייה לאימפולסיביות פוחתים". החוקרת מדגישה ש"למרות הסטיגמה, לא מדובר פה רק בעניין רוחני, או מטאפיזי, אלא בפיתוח מיומנות שקשורה בקשב ובמודעות, תחום שנחקר במדעי המוח כבר שנים. זה עניין של שנים בודדות עד שהסטיגמות יפלו וכל מי שדואג לגופו ולמוחו יכניס לסדר היום שלו, בנוסף לפעילות הספורטיבית, גם פעילות של אימון מנטלי מסוג הקשיבות".
לאור הנסקר בכתבה עולה השאלה מדוע מערכת החינוך לא ממהרת לאמץ את "שפת הקשב"?
הכתבה השנייה העוסקת בבית-ספר תל חי, "מיוחד: כך הופכים בי"ס כושל בדרום ת"א לעילית חינוכית", פורסמה לאחרונה ב"גלובס" (22.11.12). מצטטת מהכתבה: "את היום מתחילים במדיטציה, פעמיים בשבוע מתכנסים למעגל הקשבה, ובכיתות ה'-ו' לומדים ריקודים סלוניים. כך הפך תל חי, בית-ספר משכונה קשה בדרום תל-אביב, לאחד מ-3 בתי-הספר היסודיים הטובים בארץ". "התוצאות האחרונות של מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) שהתקבלו בסוף החודש שעבר הוכיחו מעל לכל ספק ש"שפת הקשב" רחוקה מלהיות תעלול ניו אייג'י אופנתי או כלי ציני למיתוג מחדש של בית הספר. במבחנים, שבאמצעותם בוחנת הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך את הישגי התלמידים ב-4 מקצועות הליבה - מדע וטכנולוגיה, שפת אם, מתמטיקה ואנגלית - התמקמו 500 תלמידי בית הספר היסודי בעשירון העליון בישראל בכל אחד מהמקצועות. רק שלושה בתי ספר יסודיים בארץ הגיעו להישג הזה. במילים אחרות: תל חי, שממוקם בלב שכונה בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים נמוכים ושנחשב עד לפני כעשור למוסד בעייתי שסובל מבעיית אלימות כרונית, הוא אחד משלושת בתי הספר היסודיים הטובים במדינה."
העשייה הייחודית בבית-הספר מרשימה ומרגשת, בעיניי.
בהמשך לכתבות הנ"ל, ובעקבות פרסום נתוני המיצ"ב, רואיינה עינת ברגר, מנהלת בית-ספר "תל חי" בתוכנית של לונדון וקירשנבאום (נובמבר 2012). בראיון הציגה עינת את העשייה החינוכית בבית-הספר שהובילה (גם) לתוצאה החיובית של בית-הספר במבחני המיצ"ב.
תודה על הקשב!
להתראות ברשומה הבאה,
אילנה
ד"ר נאוה לויט-בן נון, בעלת תואר PhD במדעי המוח ממכון ויצמן, משמשת כמנהלת משותפת של היחידה למחקר יישומי במדעי המוח במרכז הבינתחומי הרצליה. עבודות המחקר ופרסומיה עוסקים בוויסות והתפתחות, הביולוגיה של קשר ומיינדפולנס.
בהרצאתה המעשירה ביום העיון, ד"ר נאוה לויט בן-נון ציינה ש"בעשור האחרון חקר המוח התקדם רבות בהבנה של הרשתות המוחיות התומכות בתפקודי קשב, רגש וקוגניציה. הבנות אלו מצביעות על החשיבות של האינטגרציה והדינמיקה העדינה בין מערכות מוחיות רבות, ועל החשיבות של אינטראקציות בריאות עם העולם להתפתחות מוחית תקינה."
כן הציגה את אחת התגליות המסעירות, לדבריה, את חוקרי המוח - "רשת מנוחה" מוחית, המעורבת בתהליכים חשובים לתפקוד המוח ומתעוררת לפעילות למשל כאשר אנו חולמים בהקיץ אך לא כאשר אנו שקועים בסרט. בהמשך סקרה את התיאוריות העדכניות בדבר התפתחות המוח ותפקודו והבהירה שנראה שגם בתפקודים קוגניטיביים יש מעורבות משמעותית של תהליכים רגשיים, חושיים, גופניים, הורמונליים ומוטוריים והדגישה את החשיבות של כל אחד ביחד ולחוד. היא דיברה גם על החשיבות של אינטראקציה בין מוחות להתפתחות ולעמידות המוחית ועל התחום העולה של חקר מוח רב-מוחי.
לבסוף, היא הציגה את אחת התגליות המרגשות של העשור האחרון בדבר הפלסטיות של המוח - היכולת של המוח להשתנות לאורך כל החיים ובעיקר היכולת לפתח באופן אקטיבי ויזום מיומנויות קוגניטיביות של ריכוז, קשב, ויסות רגשי ובהירות תפיסתית."
(הציטוטים לעיל - מתוך תקציר הרצאה של ד"ר נאוה לויט בן-נון באתר מכון מופ"ת).
חיפוש ברשת הוביל אותי, בין השאר, למצגת הרצאה של ד"ר נאוה לויט בן-נון בנושא "תפיסות חינוכיות מתקדמות בעידן חקר המוח", המאיר חלק מהנושאים שנסקרו בהרצאתה ביום העיון.
מוסיפה קישור לראיון עם ד"ר נאוה לויט בן נון בנושא "מוח, נפש ומה שביניהם" מתוך המגזין "אוונגרד" של המרכז הבינתחומי הרצליה. הראיון נערך על ידי אלינור וייסברוט, סטודנטית שנה ג' בבי"ס סמי עופר לתקשורת.
בראיון פוקח עיניים עם ד"ר נאוה לויט בן-נון, שפורסם רק לאחרונה במוסף כלכליסט ("הרמת מסך", 27.9.12), היא מציעה לעצור רגע ולבחון כיצד ישיבה מול מסכים גם בבתי הספר פוגעת בהתפתחות המוח הצעיר.
(העליתי קישור לראיון זה גם ברשומה קודמת בנושא המוח.)
מצטטת מהראיון: "... אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו מה אנחנו מפסידים כשאנחנו מכניסים מסכים לבית הספר, והאם אנחנו רוצים לפצות על כך בדרך מודעת אחרת, או שפשוט נכניס אותם בגאווה ונעשה ניסוי בילדים שלנו. במחי החלטה של מישהו במשרד החינוך מכניסים מחשבים בלי חשיבה, בזמן שיש מספיק עדויות נסיבתיות שמצביעות על כך שקיים סיכון ששיעור הפרעות הקשב יעלה, קשיי התקשורת, הוויסות והאלימות יגדלו, והיכולות החברתיות והאמפתיה ירדו. אלה יכולות בסיסיות, שאף אחד בחברה לא רוצה לוותר עליהן. הן דורשות תזמורות מוחיות מכווננות היטב, וכשיש זיופים זה מוביל ללקות. לכן אנחנו צריכים להיות מודאגים".
(הדאגה של החוקרת הצליחה להאיר גם אצלי את השאלות: האם בשילוב המחשבים בבתי-הספר ויתרנו על הגישה האנושית, פנים אל פנים, עם מושאי המערכת החינוכית, התלמידים; וכן כיצד יישמר האיזון בין למידה בין-אישית לבין טכנולוגיות המאה ה-21?).
בהמשך לראיון עם ד"ר נאוה לויט בן-נון ולשאלה שהתעוררה בי, מעלה כאן את הרצאתה בנושא "המוח המתפתח בעידן התקשוב - תמרורי אזהרה". ההרצאה נישאה בכנס "במרחק נגיעה - המידע בכיתה בקצות האצבעות" שנערך במכון מופ"ת בתאריך 28.3.12.
(ממליצה בחום להתרווח בכורסה נוחה ולצפות בהרצאה המרתקת, שאורכה כ-40 דקות.)
עיקרי ההרצאה מוצגים בפורטל מס"ע בניהולו ובעריכתו של עמי סלנט וכן בסיכום של אסתי דורון, מדריכה בתוכנית לשילוב מחשבים ניידים, שנכחה בכנס. מצטרפת לעמדתה של אסתי דורון לפיה "תמרורי האזהרה שד"ר בן נון שמה בפנינו חשובים מאין כמותם. אני חושבת שיש מקום לחשוב על האיזונים בחיי הילדים ולשמור על פרופורציות. צריך שיהיו לילדים ניידים בשיעורים, צריך לאפשר למידה שיתופית ומשמעותית בזמן בית הספר אך יחד עם זאת צריך לשמור על איזונים."
מעלה קישור לשיחה עם ד"ר נאוה לוין במסגרת התוכנית "אפקט הפרפר" של "תנועת הערבות" (השיחה עלתה לרשת באוקטובר 2012).
לצפייה בשיחה - יש להעביר את הסמן לדקה 12:30 בתוכנית. משך השיחה: כ-20 דקות.
מוסיפה קישור נוסף לכתבה של ד"ר נאוה לויט בן-נון מתוך "סגנון" של מעריב (20.12.10) בנושא "הנזיר והמדען: הקשר בין מדיטציה להרחבת היכולת המנטלית". בכתבה זו החוקרת מתמקדת במדיטציה ומוח ומציינת ש"מחקרים במדע המערבי מאשרים סוף סוף את מה שהבודהיסטים הסיקו מזמן: המדיטציה מעוררת שינוים במוח ומאפשרת להרחיב את טווח הרגשות והיכולות המנטליות".
מצטטת מסיום הכתבה: "בשורה התחתונה, כיום זה כבר ברור שאפשר ליישם את טכניקות ביצוע המדיטציה גם מבלי ללבוש שרוואל ולהיות "רוחני". ניתן בקלות לאמן את המוח בפרטיות משרדכם או ביתכם על מנת להגביר יכולות רגשיות וקוגניטיביות ושיפור איכות החיים. על פי חוקרים רבים, בעוד מספר שנים תהפוך המדיטציה כאימון המח לחלק בלתי נפרד מחיינו, בדיוק כמו אימון גופני."
בהמשך לכתבה הנ"ל, מעלה קישור להרצאה קצרה של ד"ר נאוה לויט בן-נון:"מיינדפולנס" - "כשהנזיר והמדען נפגשים במדיטציה". (YNET רעיונות, 31.10.12 ). בהרצאה טוענת ד"ר לויט בן-נון שבאמצעות טכניקות אימון מוחי פשוטות אנחנו יכולים ב לשפר את הביצועים שלנו ואת היכולות שלנו, לשפר את המיקוד שלנו ולהיות מאושרים יותר. משך ההרצאה: כ-14 דקות.
(בנימה אישית: קל לי יותר להתקרב למושג "מיינדפולנס" מאשר ל"מדיטציה").
מעִניין לעִניין, ובהקשר למוח ומדיטציה, מעלה קישור לשתי כתבות מקיפות ומאירות העוסקות בבית ספר תל חי בתל אביב, בניהולה של עינת ברגר. מן הראוי לציין שעבדתי בבית הספר תל חי בראשית דרכי במערכת החינוך ובמשך 18 שנים רצופות, עד ליציאתי לתפקיד הדרכה.
הכתבה הראשונה "פתיחת שנת הלימודים: הודו למורה כי טוב" פורסמה בעיתון "הארץ" לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ב (26.8.11). מצטטת מהפתיח לכתבה: "אם עד לפני עשור היה בית הספר תל חי שבדרום תל אביב מוסד נחשל ורווי אלימות, הרי שבשנה שעברה השיג במבחני המיצ"ב ציון גבוה בהרבה מהממוצע הארצי, והאלימות בין כתליו כמעט נעלמה. מהו, אם כך, הגורם לשינוי? שיעור שבועי בן שעה המתבסס על עקרונות המדיטציה, יוגה ודמיון מודרך."
בבית-הספר מופעלת מעל עשר שנים "תוכנית "שפת הקשב", שפותחה ב-2002 על ידי שימי לוי וד"ר נמרוד שיינמן, שפעלו אז במסגרת המרכז ללימודי גוף-נפש. התוכנית מתבססת על עקרונות מדיטציית הקשיבות (mindfulness) ועושה שימוש בטכניקות שעובדו מתוך מסורות מזרח אסייתיות, בעיקר בודהיסטיות, כדי לפתח את יכולות הפניית הקשב, המודעות הרגשית, וכפועל יוצא מכך, להעצים את השליטה העצמית, הביטחון העצמי והוויסות הרגשי. התוכנית היא אחת הראשונות מסוגן בעולם המערבי שמוטמעת במערכת החינוך הציבורי." (מן הכתבה).
בכתבה מציינת ד"ר נאוה בן נון "במצב בסיסי, יכולות הקשב שלנו נתונות לתנודתיות רבה - אנחנו פועלים על אוטומט ושמים לב לרגש ולתחושה רק בדיעבד. בתרגול קשיבות אנו מפתחים מיומנויות קשב ומודעות חזקות ויציבות יותר לכל מה שקורה לנו, ובאופן טבעי, זה גורם לנו להיות ערניים, ממוקדים ויעילים יותר ולחוות יותר שליטה. כתוצאה מכך מתעצמת תחושת החיות, החיוניות והרוגע, והלחצים והנטייה לאימפולסיביות פוחתים". החוקרת מדגישה ש"למרות הסטיגמה, לא מדובר פה רק בעניין רוחני, או מטאפיזי, אלא בפיתוח מיומנות שקשורה בקשב ובמודעות, תחום שנחקר במדעי המוח כבר שנים. זה עניין של שנים בודדות עד שהסטיגמות יפלו וכל מי שדואג לגופו ולמוחו יכניס לסדר היום שלו, בנוסף לפעילות הספורטיבית, גם פעילות של אימון מנטלי מסוג הקשיבות".
לאור הנסקר בכתבה עולה השאלה מדוע מערכת החינוך לא ממהרת לאמץ את "שפת הקשב"?
הכתבה השנייה העוסקת בבית-ספר תל חי, "מיוחד: כך הופכים בי"ס כושל בדרום ת"א לעילית חינוכית", פורסמה לאחרונה ב"גלובס" (22.11.12). מצטטת מהכתבה: "את היום מתחילים במדיטציה, פעמיים בשבוע מתכנסים למעגל הקשבה, ובכיתות ה'-ו' לומדים ריקודים סלוניים. כך הפך תל חי, בית-ספר משכונה קשה בדרום תל-אביב, לאחד מ-3 בתי-הספר היסודיים הטובים בארץ". "התוצאות האחרונות של מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) שהתקבלו בסוף החודש שעבר הוכיחו מעל לכל ספק ש"שפת הקשב" רחוקה מלהיות תעלול ניו אייג'י אופנתי או כלי ציני למיתוג מחדש של בית הספר. במבחנים, שבאמצעותם בוחנת הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך את הישגי התלמידים ב-4 מקצועות הליבה - מדע וטכנולוגיה, שפת אם, מתמטיקה ואנגלית - התמקמו 500 תלמידי בית הספר היסודי בעשירון העליון בישראל בכל אחד מהמקצועות. רק שלושה בתי ספר יסודיים בארץ הגיעו להישג הזה. במילים אחרות: תל חי, שממוקם בלב שכונה בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים נמוכים ושנחשב עד לפני כעשור למוסד בעייתי שסובל מבעיית אלימות כרונית, הוא אחד משלושת בתי הספר היסודיים הטובים במדינה."
העשייה הייחודית בבית-הספר מרשימה ומרגשת, בעיניי.
בהמשך לכתבות הנ"ל, ובעקבות פרסום נתוני המיצ"ב, רואיינה עינת ברגר, מנהלת בית-ספר "תל חי" בתוכנית של לונדון וקירשנבאום (נובמבר 2012). בראיון הציגה עינת את העשייה החינוכית בבית-הספר שהובילה (גם) לתוצאה החיובית של בית-הספר במבחני המיצ"ב.
תודה על הקשב!
להתראות ברשומה הבאה,
אילנה
הרצאה מאלפת, אילנה תודה לך על השיתוף אין כמוך !!!
השבמחקמאחלת לך כל טוב !!! המשך עשייה פורייה ומפרה !!
בהערכה רבה, דפנה יודוביץ'